רשת יוחננוף עושה הוקמה בשנת 1970 כחברה סיטונאית והחל משנת 1992 להיכנס לעולם הקמעונאות.

מרדכי יוחננוף, אביו של איתן הקים את החברה ובתחילה פתח מחסן סיטונאי למכירת עוגות ושימורים. הלקוחות היו בעיקר קיוסקים ומכולות.

בגיל 13 איתן התחיל להיכנס לעסק- להעמיס סחורה, לעזור לנהג לחלק סחורה, לרשום חשבוניות.

למד קמעונאות דרך הרגליים. כבר בגיל 16 היה לו אופנוע 50 סמ”ק, עשה מכירות ללקוחות, ידע מה זה לשמור על חזרות, שמר שהלקוח ישלם על מה שהוא חייב ורק אז נתן לו סחורה, למד את טכנולוגיית המכירה.

בתיכון למד מכניקה מדויקת וחוזק חומרים.

איתן התגייס לסיירת צנחנים, שירת כלוחם ביחידת החבלה של הצנחנים, השתחרר ומיד טס למזרח לטיול לאחר צבא. במשך יותר משנתיים היה כל הזמן בתנועה, מכר תמונות וצעצועים ביפן עד שפג תוקפה של הוויזה.

בגיל 23 הצטרף לעסק המשפחתי. באותה תקופה העסק התרחב והחל במעבר מתחום הסיטונאות לקמעונאות. ביחד עם אחיו הם מצאו ברחובות נכס ענקי על 22 דונם, והעבירו את המחסן של אבא שלהם לשם. השתמשו באולם האספקה למכירות.

במקום להעמיד את המשטחים אחד על השני, שמו אותם על הרצפה. לקוחות היו לוקחים מהמשטחים והולכים לקופות, והעובדים העמיסו סחורה משם לחלוקה סיטונאית למשאיות. מהר מאוד הבינו שהם רווחיים מאוד בקמעונאות. הם קנו מקררים, מדפים לירקות, והגיעו למחזור של 15 מיליון שקלים בחודש בחנות של 1,500 מטר.

הפריצה הגיעה כשהם עבדו מסביב לשעון ובפער מחיר עצום מהרשתות הגדולות. הדיסקאונט התחיל לפרוץ החוצה, והגדולים הכריזו עליהם מלחמה, דחפו אותם לפינה וניסו לחסל אותם, אבל זה רק דרבן יותר להצליח. רשת גרינברג פתחה חנות לידם, בכוונה, ואחרי חמש שנים הם נאלצו לסגור אותה. ב־1995 הם לקחו את החנות של גרינברג ברחובות ובצומת ביל”ו, התרחבו לאשדוד וקנו קרקע בקריית עקרון.

לימים איתן הפך להיות מנכ”ל הרשת.

כיום החברה מונה 38 סופרמרקטים גדולים. החברה הינה חברה ציבורית שנסחרת במדדים הגבוהים עם שווי של למעלה מ 3 מליארד שקלים.